עם פרוץ המלחמה באוקטובר האחרון, ולאחר כמעט שבועיים של הלם, כאב וכעס גדול, התחילה לחלחל אצלי המחשבה שאני נדרשת להביט פנימה ולנתח את המצב מנקודת מבט שונה.
כעת אני רוצה לחלוק אתכם ולהעביר אליכם את נקודת המבט הזו.
אני מבקשת שתסתכלו על הסיטואציה בה אנו נמצאים: קרה לנו דבר נורא והתגובה הראשונה אחרי הזעזוע היא לנקום, לחפש להעניש את האויב על ההרג שגרם.
אבל התגובה הזו היא תגובה שמחלישה.
אני לא מתכוונת להפנות אף אחד לשבת במדיטציה עמוקה ולהסתכל על התחושות או לשלוח חמלה לעולם. זה חשוב – אבל לא עכשיו.
אני מתכוונת לחיבור לנקודה פנימית נכונה של תגובה.
בעולם של אמנויות הלחימה יש אימון עמוק ונרחב לנושא של הישארות במרכז הפנימי, כאשר הלוחם נכנס לזירה הוא אמור להישאר מאוזן וברור ולא לאפשר לכעס לנהל אותו.
פעולה שנעשית מתוך כעס, נקמנות או הצפה גורמת לחולשה ולחוסר מיקוד.
לעומת זאת, פעולה מתוך חיבור למרכז העוצמה הפנימי קצת מתחת לטבור מאפשרת לנו לנהל את המצב ולרתום את כוחו של היריב לתנועה שלנו.
לפני שנים ישבתי בקורסי ויפאסאנה רבים ונחשפתי לשיחות של גואינקה ג'י שנדרש לסוגיה של מה עושה אדם מודט ומחובר כאשר הוא חשוף לאלימות כלפי אדם שלישי או כלפי עצמו. עד היום זכור לי המשפט שאמר: "אף אחד לא אמור לשבת כמו מלפפון על הכביש ולאפשר למי שרוצה לדרוס אותו. לא, את/ה אמורים לעצור את התוקפן במלוא העוצמה, אבל ההבדל בינינו לבין האדם שאינו מחובר יהיה במניע הפנימי ובתחושה."
האדם הרוחני יחווה חמלה כלפי כל הצדדים, יחוש אולי שהמקום שממנו פועל התוקפן מלווה באומללות מאד עמוקה אבל יפעל בתקיפות לעצור אותו ואם יש צורך גם יפעיל כלפיו אלימות.
גם אדם כמוני, שמחובר לאחדות ולתפיסה מורכבת יותר של העולם מבין ופועל למען הפלת החמאס, שום שלב פחות מזה לא יאפשר חזרה לחיים סדירים בישראל ובצדק. אבל, כפי שאמן אמנויות הלחימה פועל, מהמרכז *שלו* ולא מהמקום המופעל שמכתיב לו היריב.
ברויאל ג'מס, קיימת אבן הטורמלין השחור שעושה בדיוק את זה – עוטפת אותנו ומכוונת אותנו לספוג את הכעס והזעם שמוציאים אותנו מאיזון ומאפשרים לנו לפעול באופן נחוש והמשכי עד להשגת המטרה שהיא המטרה הנכונה, למדינה או לכל סיטואציה אחרת.
חיבור למרכז הפנימי הוא משהו שנכון תמיד בכל פעולה, אבל כאן אנחנו עוסקים ספציפית בשחרור הכעס והנקמה שיכולים לשבש את שיקול הדעת שלנו ולהילחם מהמקום המאוזן והנכון.
ברויאל ג'מס קיימות גם אבנים נוספות שעוזרות לנו להתחבר למקום של הלוחם הרוחני (וכן גם קונכייה מקורס הקונכיות).
לא משנה מהי הדרך שלכם להתחבר ללוחם הרוחני שבתוככם, עכשיו זה הזמן לצאת מההלם או מההצפה (בהנחה שאתם לא באבל או בפגיעה אישית) ולהתחבר למקום של עשייה.
עשייה נכונה שמגיעה ממקום מאוזן של חשיבה וחיבור ושיכולה בהחלט לכלול שליחה של אהבה וחמלה לכל התמונה המורכבת ולכל הנשמות המעורבות לצד הצבת גבול מאד ברור להתנהגויות שיכולות להיכנס למרחב של האינטראקציה האנושית. אם תחשבו על זה, התמונה לא מאד שונה גם בהתנהלות מול ילדים, במיוחד מול המאתגרים והמקשים ביניהם שמגיעים להתנהגויות קיצוניות יותר ויותר מדור לדור. גבול ברור להתנהגות והנהגה מתוך חיבור למרכז הפנימי ואמת מבלי לגלוש לשנאה או כעס מעוור שיחליש אותנו או יצור ספירלה של הסלמה בזירה הפוליטית או האישית.
ושנדע ימים טובים יותר.